כשמביטים במראה, רובנו יודעים לשייך בקלות את התכונות שלנו למקור שלהן: העיניים של אבא, הידיים של סבתא או הכישרון האומנותי של אמא. את ה'ירושה' הזו אנחנו מכירים היטב. אבל מתחת לפני השטח מתרחשת תורשה משמעותית לא פחות: מטענים רגשיים ודפוסים סמויים שעוברים אלינו מדור לדור ומעצבים את המציאות היומיומית שלנו הרבה יותר ממה שנדמה לנו.
קרא עודיושבת על החוף ורואה אדם, ששוחה בגלים. מהחוף זה נראה, שהוא משקיע מאמץ עצום ולא מתקדם אפילו מילימטר. אני מסיטה מבט לכיוון אחר, ורק אחרי כמה דקות חוזרת להסתכל עליו. פתאום הוא כבר לא באותו מקום. נראה כאילו משהו בו השתחרר, שהים עצמו זורם איתו ועוזר לו להתקדם. ככה זה מרגיש לפעמים גם בחיים.
קרא עודכמעט לכולנו יש אותה נקודת Guilt. G . אשמה. לא תמיד היא על משהו שעשינו או לא עשינו בעצמנו. לפעמים היא ירושה שקיבלנו. לא של כסף, אלא של מטען שעובר בשקט בין הדורות, תחושת אשם של הורה, סבא או סבתא. כזו שלא היה אפשר להודות בה בקול בעבר, כי זה היה מסוכן או אסור, או כי המערכת המשפחתית המורחבת סירבה להכיר בקיומו של מה שעורר אותה. אז היא עברה אלינו דרך הדורות בלי מילים: דרך סודות, שתיקות ומבטים, והיא הפכה לעומס רגשי כבד שמחפש מוצא.
קרא עודמתחת לבית, באדום לבן, חונה רכב שלא לגמרי חוסם את התנועה אבל כן מפריע לה קצת. כל בוקר מגיע פקח, מניח דו"ח על השמשה הקדמית. וכל ערב הוא שוב שם. והוא בכל זאת חוזר. רק לשם. יום אחרי יום.
קרא עודהוצאתי כלים מהמדיח. אחד מהם היה תבנית פיירקס מזכוכית עמידה, כזו שהכילה בתוכה המון תבשילים לאורך השנים. היא שרדה הרבה. הנחתי אותה עם שאר הכלים לייבוש, כשפתאום נשמע צליל חד, ואז עוד אחד... ותוך רגע התבנית התנפצה לתוך עצמה.
קרא עודאחת הפעולות הראשונות שמטפלים מונחים לנקוט בעקבות משבר היא "לנרמל" לאנשים את התחושות, המחשבות, הרגשות וההתנהגות שלהם. נדמה שזה הכרחי במיוחד בתקופות, שבהן נדמה שהעולם כולו איבד את השפיות.
קרא עודיש לי מונחה שמאוד פחדה מהפחד. המחשבה עליו, מסתתר בפינה, אורב, מחכה שהיא תעשה צעד לא נכון והוא יזנק עליה, מאוד הפחידה אותה. כי ברגע שהפחד תוקף, הוא בולע. ואז הכל נהיה שחור, ואי אפשר לנשום בתוכו.
קרא עודכשנשפך קפה על החולצה רגע לפני פגישה חשובה.כשהודיעו לך שלא התקבלת לעבודה שממש רצית.כשרכב דפק את האוטו שלך בחניה, ברח והשאיר אותך עם מעיכה רצינית… ובלי פתק (אמיתי לגמרי מלפני שלושה ימים). זה מעצבן.אלה עוד רגעים שאפשר לעכל: החולצה הולכת לכביסה, עבודה אחרת כנראה תגיע. הרכב יכנס למוסך, וזה יכאב בכיס, אבל בסוף יסתדר.
קרא עודלאחרונה אני פוגשת בקליניקה וגם בחיים אנשים עם רמה גבוהה מאוד של אמפתיה. אלה אנשים שמרגישים "עד העצם" מה שעובר על אחרים. לפעמים הם ממש מזכירים לי נחש שמשיל את הנשל שלו שוב ושוב, כל פעם חשופים, כל פעם בלי עור, וכל פעם חווים כאב מחדש.
קרא עודלפעמים אנחנו שמים לעצמנו יעד בחיים. כמו להקליד כתובת בווייז ולצאת לדרך. פונים לפי ההנחיות, עוקבים אחרי מה שנראה ברור ומכוון, מתקדמים, מתמודדים עם רמזורים אדומים, פקקים, האטות.ואז מגיע עיכוב בלתי צפוי. תאונה, שוטר, תדלוק באמצע הדרך, אוויר שחסר בצמיגים. רגעים שבהם אנחנו עוצרים כי אין ברירה, אבל אולי, רק אולי הם בעצם סימן
קרא עודהתחלות. מה אנחנו מצפים מעצמנו, כשאנחנו רואים את המטרה מול העיניים. מה אנחנו חושבים על מה אנחנו עוברים בדרך. או כמה נפילות יהיו לנו תוך כדי, וכמה פעמים מתוכן זה ממש יכאב.
קרא עוד