לפחד מהפחד

יש לי מונחה שמאוד פחדה מהפחד.
המחשבה עליו, מסתתר בפינה, אורב, מחכה שהיא תעשה צעד לא נכון והוא יזנק עליה, מאוד הפחידה אותה.
כי ברגע שהפחד תוקף, הוא בולע.
ואז הכל נהיה שחור, ואי אפשר לנשום בתוכו. 

עם הזמן היא למדה אותו, איך הוא פועל, שהוא בא והולך, שהוא לא כאן כדי להשאר. ואז הבינה שעליה ללמוד איך להתמודד איתו, כשהוא מחליט להגיע. 

בהתחלה היא נלחמה בו.
אם היא פחדה לקום בבוקר, אז בשנייה שהתעוררה, עצמה חזק את העיניים כדי להמשיך לישון. דווקא.
כדי שהוא ילך.
אבל הפחד לא הולך לשום מקום כששמים לו אתגר.
הוא רק עשה לה שרירים והתחזק יותר. 

אחרי תקופה היא החליטה להיכנע לו.
פשוט התמסרה לו, ונתנה לו לנהל אותה עד שהוא יחליט ללכת.
והוא הלך. בסוף.
אבל עד הסוף זה לא היה נעים בכלל.
הוא שלט בה ועשה כרצונו. זה לא עבד לה. 

עכשיו היא מנסה משהו חדש.
להכיר בו כצל מלווה, תוך כדי שהיא מציבה לו גבולות ברורים של מה הוא יכול ומה לא ובאיזה מרחק מותר לו להיות. היא לא מתנערת ממנו וגם לא מתמסרת לו. כשהוא מחליט לתקוף, היא בוחרת לומר לו:
"אני רואה אותך. אתה לא מאיים עליי. אם אתה מוכרח להיות פה כרגע, אני מאפשרת לך, כי אני מבינה שגם אתה פוחד." 

מבחינתה, היא עדיין פוחדת מהפחד. 
מבחינתי, עצם זה שהיא לא מוותרת לעצמה וממשיכה לחפש את הדרך הכי נכונה עבורה להתמודד איתו, זה הניצחון האמיתי. והיא באמת אחת האמיצות, שאני מכירה.