האם היעד שהקלדת הוא באמת המקום שאתה רוצה להגיע אליו?

לפעמים אנחנו שמים לעצמנו יעד בחיים.
כמו להקליד כתובת בווייז ולצאת לדרך.
פונים לפי ההנחיות, עוקבים אחרי הכיוונים,
מתקדמים, מתמודדים עם רמזורים אדומים, פקקים, האטות.
ואז מגיע עיכוב בלתי צפוי.
תאונה, שוטר, תדלוק באמצע הדרך, אוויר שחסר בצמיגים.
רגעים שבהם אנחנו עוצרים כי אין ברירה,
אבל אולי, רק אולי - הם בעצם סימן.

כי לפעמים השהיות הכפויות האלה מזמינות אותנו לשאול:
האם זה עדיין היעד שאני רוצה להגיע אליו?
האם לא קרה משהו בדרך ששינה אותי?
אולי למדתי משהו חדש, אולי השתניתי?
רוב הזמן אנחנו פשוט ממשיכים.
לא פותחים את המפה מחדש, לא שואלים אם יש דרך אחרת.
או אולי בכלל יעד אחר, שמתאים יותר למי שאני עכשיו.

מה שיכול לקרות הוא שנגיע בסוף ליעד ההוא, שהקלדנו מזמן.
נחנה, נצא מהרכב, נביט סביבנו
ורק אז נשאל:
רגע, לאן הגעתי?
זה לא בדיוק מה שחשבתי...
לא בטוח שזה המקום שרציתי להיות בו.
ואולי נגלה שמה שרצינו פעם, כבר לא מדויק לנו בכלל.

אז אולי בנסיעות ארוכות ממש,
לא תמיד חייבים להגיע ליעד ששמנו בהתחלה. 
לפעמים, דווקא כשמרימים לרגע את המבט מהדרך,
כשמבחינים בפינת חמד בצידה,
כשמרשים לעצמנו לסטות קצת מהמסלול,
כשהולכים אחרי סקרנות או תחושת בטן,
אפשר לגלות עולמות שלא חשבנו עליהם בכלל.
ולבחור יעד חדש,
כזה שמתאים בדיוק למי שנהיינו בדרך.