מסע בחלל

יש רגעים שמרגישים כמו מסע בחללית, כזו שלקח שנים לבנות אותה, אחרי שחלליות קודמות שנראו מבטיחות, צללו בשכבות האטמוספירה ונשרפו כליל בנפילתן לקרקע.זו חללית שתוכננה היטב. למדו מכל טעויות העבר, יישמו, שכללו, התקינו פאצ'ים, החליפו ברגים חלודים בחדשים, עמידים יותר.

 החללית הזו היא הגירסה המדויקת ביותר, פאר הטכנולוגיה.אחרי ניסיונות שיגור לא מוצלחים, את היציאה הנוכחית מכן השיגור היא עברה בהצלחה מסחררת. המון מחיאות כפיים נשמעו בקונטרול, ברכות הוחלפו בין האדריכלים, הטכנאים והמתכנתים.

אבל בעלי ניסיון יודעים שאחרי השיגור, וגם אחרי הנסיקה המהירה והיציאה מהאטמוספרה, מגיע השלב המאתגר של חגורת האסטרואידים. זו שהחללית צריכה לעבור בה במלאכת מחשבת, לחמוק בין מטר של סלעים מרחפים שלא תמיד ברור מהיכן ומתי יצוצו.

הרגע שבו סלע פוגע בחללית, או חללית פוגעת בסלע, הוא רגע מבחן לעמידות ולשרידות שלה:האם היא תצלח את הפגיעה?האם היא חזקה מספיק כדי שההתנגשות הזו לא תפער בה חור, לא תשאיר עיקום שלא יוכל עוד להתיישר בדפנותיה?

זו שאלה שהתשובה עליה עדיין לא ידועה.מה שכן ברור הוא שברגע שספינת החלל הזו תעבור את החגורה המטלטלת, מחכה לה מרחב אינסופי של יופי וקסם, פתוח בפניה לשוטט בו ולגלות עולמות חדשים.