לשחות בגלים
אני בים.
יושבת על החוף ורואה אדם, ששוחה בגלים. מהחוף זה נראה, שהוא משקיע מאמץ עצום ולא מתקדם אפילו מילימטר.
אני מסיטה מבט לכיוון אחר, ורק אחרי כמה דקות חוזרת להסתכל עליו. פתאום הוא כבר לא באותו מקום. נראה כאילו משהו בו השתחרר, שהים עצמו זורם איתו ועוזר לו להתקדם.
ככה זה מרגיש לפעמים גם בחיים.
כששקט, כשלא קורה שום דבר מאתגר, אפשר להרשות לעצמנו לנוח, להרגיש שאנחנו זזים בקצב טבעי, אולי באמת מתקדמים בנינוחות.
אבל כשנהיה קשה יותר, כשיש אתגרים שאין לנו מושג איך להתמודד איתם, כל תנועה מרגישה כאילו היא לוקחת אותנו אחורה. כאילו אנחנו מתאמצים בלי לזוז באמת.
ובכל זאת, כמו השחיין, לפעמים מספיק להפנות מבט רגע למקום אחר, לתת לעצמנו לשהות, לנוח, לנשום.וכשנחזור להסתכל על הדרך שלנו נגלה שכבר התקדמנו. אולי לא כמו שקיווינו או תכננו, אבל זזנו.
ולפעמים זה כל מה שצריך כדי להבין שאנחנו לא באמת תקועים.
