חניה באדום לבן
מתחת לבית, באדום לבן, חונה רכב שלא לגמרי חוסם את התנועה אבל כן מפריע לה קצת.
כל בוקר מגיע פקח, מניח דו"ח על השמשה הקדמית.
וכל ערב הוא שוב שם.
אגב, מותר אצלנו לחנות באדום לבן, רק לא שם.
והוא בכל זאת חוזר. רק לשם. יום אחרי יום.
כולנו כאלה לפעמים. "חונים" באותו מקום בעקשנות, גם אם זה לא באמת מקדם אותנו בחיים וזה גרם לי לחשוב גם על עצמי.
איפה אני חוזרת לאותו מקום שוב ושוב, גם כשאני כבר יודעת איך זה ייגמר.
חשבתי על הדפוסים הקטנים שאני מתעקשת לשמר למרות המחיר, ועל המקומות שבהם אני משלמת “קנס” עוד פעם, כי זה מוכר, נוח או רק הרגל.
אז יכול להיות שהגיע הזמן לבדוק מה אפשר לשנות, ואיפה אני בכל זאת יכולה לבחור אחרת בפעם הבאה.
שמתם לב, איפה אתם חונים באדום לבן בחיים שלכם? איפה אתם חוזרים על משהו כל פעם מחדש, גם כשאתם יודעים שיש לזה מחיר (פלוס ריבית הצמדה ופיגורים)?
