תמיד צריך שניים לטנגו?
טנגו הוא ריקוד מופלא וסוחף אך גם מאתגר. שני הרקדנים צריכים להיות קשובים אחד לשני ולזרום בסנכרון תוך כדי תנועה. לפעמים לאחר זמן מה שהשניים רוקדים ביחד, הם מתחילים להתעייף או קורה משהו שמסיח את דעתם, והריקוד משתבש.
כך קורה גם בטנגו של הזוגיות. במערכת יחסים ארוכת שנים קל להיגרר למצב, שבו שני בני הזוג לא קשובים זה לזו. הם מתחילים להתבלבל בצעדים, לטעות בתזמון ולדרוך אחד על רגליו של השני. מה שפעם היה ריקוד הרמוני ומסונכרן הופך לשגרה מעייפת מלאת אי הבנות, דריכות, פגיעה ואכזבה הדדית. במצב כזה אנשים נוטים להצביע על בני זוגם כמקור הבעיה: "היא לא מקשיבה לי יותר", "הוא כבר לא רגיש", "אנחנו פשוט לא על אותו גל", "צריך שניים לטנגו, והיא/הוא לא עושה מספיק".
אבל לפעמים כדי לחדש את הלכידות שאבדה, נדרש רק רקדן אחד שמוכן לקחת את ההובלה, לעצור לרגע, להסתכל על עצמו ועל הצעדים שלו במערכת היחסים. זה שמוכן לבחון את האמונות, הערכים והדפוסים הישנים שגרמו לו להסתבך שוב ושוב באותם הכשלים, זה שמסכים ללמוד ולהפנים שפה והרגלים חדשים, כאלה שתואמים את הצרכים שלו בהווה.
כשהאדם עובר תהליך של למידה כזו, הוא עושה צעדים חדשים שמערבים הקשבה והבנה עמוקה יותר את עצמו ואת בן/בת זוגו. ברגע שהוא מתחיל לרקוד את הריקוד החדש, גוברים הסיכויים שגם בני הזוג יבחינו בשינוי המיוחד ויתחילו להגיב אליו אחרת, במודע או שלא במודע.
התנועתיות והאנרגיות החדשות מושכות את בן/בת הזוג להתחבר לריקוד ולהסתנכרן עם הקצב והכיוון. בזכות הצעדים שעושה צד אחד, הריקוד המשותף יכול להתחיל שוב והרמוניה חדשה עשויה להיווצר. לטנגו הזוגי אכן נדרשים שני רקדנים, אך לעתים די ברקדן אחד שמוכן לשינוי, כדי שגם בן/בת זוגו יצטרפו למחול המשגשג, שנרקם ביניהם.
אם מצאתם שהטנגו הזוגי שלכם החל להיות מגושם ולאבד מסנכרונו, עצרו רגע. התבוננו על עצמכם ושאלו: אילו צעדים ותפיסות ישנות אני מביא לריקוד? האם הם עדיין משרתים אותי היום? מה יכול להיות הצעד הראשון שלי ללמידת "ריקוד חדש" במערכת היחסים הזוגית? איך המחול הזוגי שלי יכול להשתנות כשנדע לבטא הקשבה, כבוד והבנה עמוקה יותר זה לזו?