עולמו הפנימי של "הילד שסירב לגדול"

המקרה הבא שאציג בפניכם היווה עבורי אתגר טיפולי, שהצריך מלאכ, מחשבת מדויקת ועדינה של ביסוס אמון בי ובתהליך: פיטר פן הגיע לקליניקה שלי לאחר שנים ארוכות של קשיים בניהול מערכות יחסים קרובות וארוכות טווח. למרות החיוך הקבוע על פניו התברר די במהירות, כי פיטר מתמודד עם אתגרים בתחום הרגשי והבין אישי. 

כבר בפגישות הראשונות עלו טראומות מהילדות המוקדמת של פיטר, שהותירו בו חותם עמוק. הוא נולד להורים, שנטשו אותו בגיל צעיר. הוא חווה התעלמות רגשית וחוסר יכולת לקשור קשרים בטוחים עם דמויות משמעותיות בחייו. האירועים המוקדמים של חייו לימדו אותו להאמין שהוא "לא ראוי לאהבה", ש"אנשים לא ניתנים לאמון, כי בסוף הם תמיד פוגעים" ושהוא "חייב להיות חזק ולא להראות רגשות". אמונות אלה השפיעו על כל מערכות היחסים שפיטר ניסה ליצור במהלך חייו. הוא התקשה ליצור קשר אינטימי וקרבה רגשית, נמנע מלגלות רגשות עמוקים וכשהיחסים החלו להתקדם ולהפוך לרציניים יותר, הוא נהג לברוח ולהתרחק, כך שכל קשריו הבין אישיים נותרו רדודים ושטחיים. 

דיברנו על הקשרים שלו עם הדמויות המוכרות בחייו: טינקרבל, בת הלוויה הקרובה והנאמנה, שההקנטות והריבים המתמידים ביניהם נבעו מחוסר היכולת שלו לתת בה אמון מלא ולאפשר לה להתקרב אליו. ונדי, ששימשה לפיטר דמות אימהית יותר מאשר דמות בת זוג פוטנציאלית, מה שאיפשר לפיטר להישאר ב"אזור הנוחות" שלו ובאמצעות סירובו להתבגר נמנע מלפתח עמה מערכת יחסים זוגית. קפטן הוק, המבוגר היחיד בעולמו של פיטר, איתו יש לו מערכת יחסים ארוכת שנים סבוכה ורווית כעס, טינה ואיבה הדדית. וכמובן גם "חבורת הילדים האבודים", שהיו למעשה משפחתו של פיטר בהיעדר משפחתו הביולוגית. הילדים הללו, שהלכו אחריו והעריצו אותו, הפכו במובנים רבים גם הם לקורבן של דפוסי ההתנהגות הפגומים שלו, משום שהוא לא איפשר להם קרבה אמיתית ויצירת חיבור רגשי משמעותי איתו. 

מפגשים רבים עסקו בשינוי האמונות המגבילות שהשתרשו אצל פיטר בגיל צעיר והשפיעו עליו גם בבגרותו. התמקדנו בפירוק חוויות הטראומה מהילדות, חיזוק הדימוי העצמי שלו כראוי לאהבה, ופיתוח יכולתו לסמוך על אחרים וליצור קשרים בריאים ומספקים. 

לטראומות הילדות של פיטר ואמונותיו המגבילות היתה השפעה משמעותית על ניהול מערכות היחסים שלו, אולם חשוב לא פחות היה להראות לפיטר כיצד כל השנים דאג להאשים אחרים במצבו והתעלם מאחריותו שלו למצב. פיטר נטה להתמקד ב"תוצאות" והפיל את האחריות לכשלונותיו במערכות יחסים על טינקרבל, קפטן הוק, וונדי ואחרים. הוא הפנה אצבע מאשימה כלפי חוץ, אפילו כלפי הצל שלו, במקום להסתכל פנימה ולהבין את תרומתו שלו למצב. 

במהלך התהליך המשותף השקענו זמן רב בהבנת "הגורם", המתייחס לאחריותו ולהשפעתה הישירה של התנהגותו של פיטר על יחסיו עם האחרים. את טינקרבל הציג פיטר לא פעם כגורם מרכזי לבעיותיו הרגשיות, האשים אותה בקנאה יתרה ובפגיעה ביחסים שניסה לקיים, כשבפועל טינקרבל רק שיקפה לו את ההתנהגויות הפגומות שלו עצמו, פחד מקרבה ואינטימיות, קושי לתת אמון ולהתמודד עם רגשות שליליים. פיטר האשים גם את הוק, שבהיותו הילד האבוד הראשון בחר לחזור לחיק משפחתו והתבגר. פיטר ראה בו כבוגד בו ובחברות שהיתה ביניהם, ומאז כל מפגש ביניהם מחזיר אותו לתחושת בגידה זו. הקונפליקט המרכזי של פיטר עם הוק בעצם ייצג קונפליקט פנימי אצל פיטר עצמו, בין רצונו לשמור על הילדות התמימה והבלתי מחויבת לבין הפחד והדחייה מהבגרות והאחריות הכרוכה בה. הוק סימל עבור פיטר את כל החששות והאמונות השליליות שלו ביחס לתהליך ההתבגרות. פיטר הפנים שאין הוא יכול להשאר תקוע בהאשמת העולם ללא הבנת חלקו בבעיותיו. 

רק לאחר שהבין זאת לעומק ונטל אחריות, יכול היה להתקדם לעבר שינוי דפוסיו הפוגעניים. לאורך כל המפגשים הושם דגש על "ריפריימינג"  (מסגור מחדש) של כוחותיו ויכולותיו של פיטר, על כך שישנם אלמנטים חיוביים רבים באישיותו כמו חיוניות, שמחת חיים, תעוזה, אומץ לב ורצון לחוות הרפתקאות. הוא הבין שכל אלה יכולים לסייע לו גם בחיים הבוגרים. באופן זה פיטר יכול היה להתחיל להיפתח להשקפות חדשות שונות מ"הילדות התמידית" שלו מבלי לראות בבגרות כגורם מאיים, המסכן את חייו. 

במהלך התהליך פיטר נחשף לסולם ערכים חדש, שבו "להיות ילד תמיד" ו"לברוח מאחריות" לא תפסו עוד את המקום העיקרי. במקום זאת הועלו ערכים כמו אינטימיות, מחויבות, מימוש עצמי ואחריות. הוא למד להכיר בכך שאמנם לכל ערך יש מחיר כלשהו שיש לשלם, אך המטרה היא למצוא איזון בריא שיאפשר מימוש הצרכים שלו באופן הכי טוב. 

במפגשים האחרונים פיטר כבר החל לחוות בצורה בטוחה התנסויות של "מבוגרים": הוא פיתח תחביבים חדשים והתמיד בהם, החל ללמוד, הוא בתהליך חיפוש עבודה שתהלום את כשרונותיו ותספק לו תחושת מימוש והגשמה, ובעיקר הוא מתחיל לבסס קשרים חברתיים מפרים, שוויוניים וקרובים. 

פיטר גילה שבניגוד למה שחשש, הרבה מהאלמנטים האלה מספקים ומהנים. היום הוא מבין שלהיות "בוגר" אינו אויב שצריך להילחם בו, אלא צורך התפתחותי שניתן לעבור דרכו באופן חיובי תוך שמירה על תכונותיו הייחודיות. הוא עדיין שומר על הילד שבתוכו, אך אינו מנוהל על ידי הפחדים והאמונות מהילדות, כשהוא מאפשר לצדדים הבוגרים באישיותו לפרוח. האיזון הזה הינו מפתח ליכולת של פיטר לבסס מערכות יחסים משמעותיות וקרובות יותר.