פתאום באמצע החיים
רץ מרתון מתחיל את הריצה, כשהוא רענן ומתכנן כיצד לחלק ולשמר את כוחותיו להמשך הדרך. הוא עובר מקטעי ריצה שונים, ממשיך לרוץ ולספור ק"מ ועוד ק"מ שכבר עבר, מגיע למקטע בעלייה, ואז מתחיל להרגיש את השרירים שלו שורפים ואפילו אולי להתקשות קצת בנשימה. יתכן שלאחר מכן הריצה עוברת חזרה למישור, והרץ יכול להרגיש ששוב יותר קל לו לרוץ. בשלב מסוים הוא עשוי להגיע לעליה נוספת במסלולו, והוא אולי מעודד את עצמו בידיעה שהרי כבר הצליח לעבור עליות בעבר, וכך הוא מוצא כוחות לצלוח גם את זו הנוכחית. וכך הוא ממשיך וממשיך...
אבל לפעמים משהו אחר קורה בדרכו של הרץ. כשהוא רץ מספיק זמן והגוף מתרגל לאתגר המתמיד, מתישהו פתאום יש לו זמן לחשוב לעצמו: למה בעצם אני בכלל עושה את זה? הוכחתי לעצמי שאני יכול להתמיד, אבל למה אני ממשיך לעשות את זה? האם אני עדיין נהנה כמו שרק התחלתי? האם זה נותן לי את אותה תחושת סיפוק גם היום? ואולי בכלל יש ספורט אחר, שמתאים לי יותר עכשיו באמצע החיים?
אמצע החיים הוא מושג או תקופת זמן שהולך ומשתנה ככל שאורך החיים עולה. "המרתון" של רוב בני האדם בעיקר בעולם המערבי, שכולל רכישת השכלה, בניית קריירה, בית ומשפחה והתמרון ביניהם, יכול להביא לידי שחיקה. ואז, בנקודה מסוימת, כשמסתכלים לאחור על כל הקילומטרז' שנצבר בדרך, תוהים האם זה בכלל המסלול הנכון. זה הרגע שבו לפעמים עולה על פני השטח תחושה של תקיעות, או מרגישים שהולכים לאיבוד ולא מצליחים למצוא את הדרך הנכונה.
אם נסתכל על המרתוניסט, המטרה שלו בריצה היא לסיים את המירוץ בזמן קצר ככל האפשר, כי זה חלק מהספורט. אבל בחיים, כמו בחיים, חשוב מדי פעם לעצור, להתבונן וגם, אם צריך, לחשב מסלול מחדש. אז אם גם את או אתה מרגישים, שאתם רצים כבר המון זמן אבל לא ממש בטוחים למה ולאן, אני מזמינה אתכם לעצור אצלי ב"תחנת רענון".
במספר מפגשים נברר יחד מה הביא אתכם לבחור במסלול הזה מלכתחילה, מה אתם יכולים לעשות כדי להמשיך בו או אולי לבחור במסלול אחר, כזה שהולם את הצרכים והרצונות שלכם היום וגם איך לעשות זאת בצורה יעילה ונעימה כמה שיותר עבורכם ועבור סביבתכם הקרובה.